אמנות התחרות / עמיקם יסעור

מתחרות המרכבות המפורסמת בסרט “בן חור” ועד לאופן היישום של תאוריות כלכליות שונות. על תחרות בפוליטיקה, בספורט, במדע ובאמנות.

סיפור נפלא של שופמן, הנקרא, “מבעד לחלון”, מתאר בגוף ראשון אב הצופה בילדים המלקטים אגוזים בחצר. בנו אינו מצליח לאגור כמוהם. הוא מסיים את סיפורו הקצרצר בהבעת תקווה שעד שיגדל בנו, יתהווה סדר עולם בו לא יהיה מקום לחטיפה. סנקה, הפילוסוף הרומאי הגדול, מורהו של נירון קיסר שהוצא להורג על ידו, כתב אמרה : “תחרות בשווה לך – ספק. תחרות בחזק ממך – שיגעון. תחרות בחלש ממך – נבלה.” אמרתו זו של סנקה עשויה להיות מובנת מתוך תפיסת העולם הסטואית שלו של קבלת הגורל בשלווה.

התחרות היא נושא מרכזי בתרבותנו מאז ימי הרנסנס . רעיון התחרות קיבל תנופה עם עליית הרעיונות של הליברליזם במאה התשע עשרה. דרווין וספנסר תרמו להתפתחות תורת מלחמת הקיום וההישרדות. ההיסטוריה של ארצות הברית ועקרונותיה בנויים על פולחן התחרות וההצלחה החומרית. הפאשיזם של המאה העשרים טיפח את תורת התחרות בין מדינות וגילומה העליון במלחמה. הקפיטליזם אוהב להפחיד ולתאר עולם נטול תחרות כעולם משעמם וחסר מוטיבציה. תורות סוציאליסטיות ותורות קומוניסטיות ניסו לנטרל את התחרות. הכלכלה קומוניסטית כשלה. הכלכלה של מדינת הרווחה הסוציאליסטית נוסח מדינות סקנדינביה וישראל בשלושים שנותיה הראשונות ניסו ליצור איזון בין התחרות לבין הדאגה לחלשים.

הביטוי, “כל דאלים גבר” מתאר את העולם כג’ונגל. תורת הובס על המצב שלפני הקמת מדינות היא בעייתית בשל תיאור מצב הטבע כמלחמת הכול בכול. ראוי לזכור כי ישנן גם תיאוריות מנוגדות על המצב הטבעי הטרום מדיני. תחרות כוח בין מדינות המתבטאת גם במלחמות היא בעייתית, תחרות כלכלית נוסח הקפיטליזם והניאו ליברליזם היא בעייתית, דרוויניזם חברתי הוא בעייתי, תחרות בין מעמדות משפיעה לרעה על החברה בשל עצם קיומם של מעמדות, תחרות בין תלמידים על ציונים היא בעייתית.

לעומת זאת אומרים : “קנאת סופרים תרבה חכמה”. יש איזו ברכה בתחרות בתחומי היצירה והמדע. תחרות מוצלחת במדע היא זו שאיננה מטפחת נשק הרסני. תחרות בתחום הספורט נחשבת לחיובית. כאן נודעת חשיבות לרוח הספורטיבית ולמניעת שימוש בסמים ואמצעים לא חוקיים כדי לנצח. ההתבוננות בתחרויות באולימפיאדה גם מרוממת את רוחנו. תחרות המרכבות בין בן חור למסלה בסרטו עטור הפרסים של ויליאם וויילר, .”בן חור” (1959) היא 12 דקות עוצרות נשימה שייזכרו לעד בתולדות אמנות הקולנוע.

בין חסידי התחרות הגדולה נמצא את הכלכלנים הליברלים, רבים מחכמי הכלכלה באוניברסיטה.
כלכלן כמו מילטון פרידמן, סופרת ופילוסופית כמו איין ראנד, פילוסוף האגואיזם משה קרוי, חוקרי טבע כמו קונרד לורנץ דסדמונד מוריס. הוגים סוציאליסטים תוקפים את מושג התחרות, גם המרקסיסטים, גם האנרכיסטים וגם הסוציאל דמוקרטים. קרופוטקין, בספרו “עזרה הדדית בעולם החי והאדם”, מדגיש את כוחו של שיתוף הפעולה לעומת העקרונות הדרוויניסטים.

בקולנוע בולטים סרטים על משפטים שיש בהם התמודדות גדולה. סיפורים על התמודדות אישית דומה ותחרותיות ניתן למצוא גם בסרטים על מתאגרפים שונים כמו סדרת “רוקי” , “סיפורו של אלוף” וגם במציאות יש מתאגרפים גדולים במשקל כבד שעלו מאשפתות כמו: דמפסי, מרציאנו ומוחמד עלי.

תחרות היא ניסיון להטיל מסך עשן על רעיון השוויון. בצפותנו בתחרות אנו מתבוננים יותר בפניהם מדושנות העונג של המנצחים מאשר בפניהם המעוותות מכאב של הנרמסים. זוהי תרועת השיר של המרפקים בניצחונם על רחשי הלב. המצאת מושג ה”לוזר” היא דרך אלגנטית של חסידי התחרות לבטא בוז כלפי המנוצחים. ההצלחה היא המקדש, המצליחנים הם הכוהנים הגדולים והתחרות היא הדרך המקודשת אל אותו היכל.