תמסחי הביבים של תל אביב

Once you’re done reading the newspaper for the arts, you can check out http://mobile-casinos.ca/mobile-casino-games/ for a chance to win real cash.

תמסחי-הביביםהאגדות האורבניות לא יהיו כאן עוד הרבה זמן. אפשר רק “להתענג” על השטויות הנוראיות שפעם הנחנו שהן נכונות.

המורה לאמנות בבית הספר היסודי שיתפה אותנו במהלך שיעור בסיפור אמיתי שקרה לחברה טובה שלה: היא טיילה ביערות הגשם וכשחזרה לארץ החל לגדול גוש מבהיל בגודלו על החלק העליון של מצחה. הגוש המשיך לגדול והרופאים לא ידעו מה הוא, הניחו שזה סוג של גידול סרטני וקבעו שהיא תתחיל לעבור טיפולים להסרתו. בינתיים, באחד הלילות, לפני שהלכה לישון, סירקה את שיערה במסרק גדול. לפתע המסרק פצע את הגוש על מצחה ומראשה פרצו מאות עכבישים קטנים שהלכו עליה בפראות בניסיון מנוסה. מסתבר שהיא נעקצה על ידי עכביש כשהייתה ביערות והוא הטיל בראשה ביצים. את שארית חייה היא מבלה בבית חולים לבריאות הנפש. הסיפור הזה, אותו סיפרה לנו המורה, לא באמת קרה. הרבה ישראלים מכירים גרסאות שונות של אותם סיפורים שהתגלגלו מפה לאוזן. הסיפורים האלה הם אגדות אורבניות.
סיפור מוכר אחר מספר על גבר שבגד בארוסתו עם חשפנית במסיבת הרווקים שלו. החשפנית עשתה לפני כן מופע בו השתמשה בשרירי איבר המין שלה כדי “לירות” החוצה סוכריות. בזמן שהחתן ביצע בה מין אוראלי, הוא הרגיש משהו מוזר בפיו ,הניח שזו סוכרייה ולכן אכל אותה. ביום למחרת, כשהיה אמור להתחתן, פיו היה מלא פצעים מוגלתיים. הרופאים הודיעו לו שהוא אכל פקעת הרפס. אז נכון, אין דבר כזה פקעת הרפס. אבל מה גורם בכלל לאנשים להמציא סיפורים כאלה ולהפיץ אותם כאילו מדובר באמת מוחלטת? ומה אורבאני באגדות האורבניות?

למעשה, הן לא אורבניות ברובן. הן קיבלו את שמן הודות לעובדה שרוב האוכלוסייה המערבית כיום מתגוררת בערים. חלק מהסיפורים מבוססים על גרעין של אמת, חלקם מומצאים לחלוטין בתור בדיחה וכולם הופכים למוגזמים יותר עם הזמן. חלקם מכילים גם “עובדות לכאורה” כמו “פקעת ההרפס” המסתורית. האגדות האורבניות כיום משקפות בעיקר את הפחדים הכמוסים שלנו – להיעקץ על ידי חרק מפחיד ביער גשם או לקבל מחלה נוראית. הן מנסות לעזור לנו להתמודד עם הלא מוכר. את הלא מוכר והמפחיד אנו מעדיפים לרוב להשליך על מדינות אחרות, כנראה מתוך פטריוטיזם כלשהו. כאן הכל כביכול תקין, ידוע, לא מפחיד ולא מסוכן. בעוד שבניו יורק קיימת אגדה על תמסחים ענקיים המסתובבים בביבים של העיר (אגדה אורבנית שהייתה ההשראה לקומיקס המקורי של “צבי הנינג’ה”), אנו הופכים את הארצות אליהן הרבה ישראלים נוסעים לטיול של אחרי הצבא לחצר האחורית שלנו, מקום המלא בפחד ואימה.
למשל, אגדה אורבנית אחת עוסקת ב”חבר קרוב שלי” שנסע לתאילנד ומצא שם כלב חמוד שהלך אחריו לכל מקום. הוא אימץ אותו וכשחזר איתו לארץ הכלב חלה. כשהביאו אותו לווטרינר הוא סיפר להם שמדובר בחולדה תאילנדית מסוכנת מאוד.
נרטיב מוכר נוסף מספר על חולה איידס הדוקר בליינים במועדונים עם מזרק מזוהם ולאחר מכן מצמיד אליהם מדבקת “סמיילי” קטנה. מעין הודעה שהם נדבקו במחלה.

אך לא כל האגדות האורבניות עוסקות בפחדים שלנו, חלקן פשוט מוזרות. האגדה האורבנית הנפוצה בישראל היא כנראה הסיפור על “אוחזת בענף עץ השקד”, הבחורה עם השם הכי ארוך בישראל. כביכול. בדיקה מעמיקה שבוצעה מעלה כי מעולם לא היה קיים שם כזה במרשם האוכלוסין. סיפורים מעין אלה כל כך מוזרים שאנחנו מניחים שהם נכונים וממשיכים להעביר אותם הלאה מפה לאוזן.
עם התפתחות התקשורת בעידן המודרני, אגדות אורבניות עוברות מהר יותר באמצעות דואר אלקטרוני ורשתות חברתיות. מצד שני, היצע הידע המהימן גדול יותר מבעבר וסיפורים בסגנון ניסיון החטיפה בדיסנילנד (בו ילדה נעלמת ונמצאת מאוחר יותר בשירותים כשחצי מראשה מגולח) שאפילו דווח עליו בחדשות (!) מתגלים מהר מבעבר כזיוף והופכים לבדיחה נלעגת.
מצד שני, חלק מסיפורי החדשות האמיתיים הופכים לאגדות עירוניות, פשוט כי אנשים לא טורחים לוודא את אמיתותם.

אתר האינטרנט “לא רלוונטי” (http://goo.gl/RM5WQ) פועל מאז שנת 2002 ולקח על עצמו את המשימה לבדוק את אמיתותן של אגדות מוזרות העוברות בדואר האלקטרוני ומכתבי שרשרת. לא נותר אלא לשמוח כי בעידן חופש המידע התשובות הפכו לזמינות וברורות יותר. וכמו שאמר נחמיה שטרסלר בפינתו ב”אולפן שישי” בטלוויזיה: אז, שלא יעבדו עליכם!