פרווריי המיתולוגיה היוונית/ מאת: שי ברקוביץ’

העיבוד המחודש של “אורפאוס” בתיאטרון קליפה משתמש באמצעים מוגבלים כדי ליצור עושר ויזואלי מחול_שי1ורגשי. מסע אל השאול ובחזרה.

המופע “אורפאוס” עלה לראשונה בתיאטרון “קליפה” לפני שבע שנים וזכה להצלחה בארץ ובעולם. בחודש מרץ השנה הוזמן “אורפאוס” להשתתף בפסטיבל חשוב באירופה וב”קליפה” החליטו להוריד את המזוודות מהבוידעם ולשחזר את המופע שנותר קרוב אל ליבם מעצם היותו הדואט היחיד ברפרטואר של קבוצת התיאטרון שבוצע על ידי מייסדיה – עידית הרמן ודמיטרי טולפנוב – אשר הקימו את הקבוצה בשנת 1995.
כשכל המזוודות נפתחו וכל מרכיבי המופע הונחו על רצפת הסטודיו, הבינו חברי הקבוצה שבדומה לצו של אורפאוס, גם להם אין אפשרות להביט לאחור ולא ניתן לשחזר מופע שהיה פיסת חיים לפני שבע שנים. נקודת המבט השתנתה לחלוטין ועמה גם הטעם האמנותי. בהתאם לתחושות אלו יצרו עיבוד חדש של המופע. מאחר וסיפור העלילה, הסצנות הבימתיות ועיצוב הבמה השתנו, הוחלט לקרוא למופע החדש שעוסק באדם רגיל היוצא למסע מיתי –”אורפאוס של הפרוורים”.

אורפאוס, לפי המיתולוגיה היוונית, היה אבי השירה והמוסיקה. האגדה מספרת שגם העצים והאבנים הקשיבו לזמרתו ושלשמעה סטו נהרות ממסלולם וחיות היער נאלמו דום. כשאשתו האהובה, אורידיקה, מתה מוות פתאומי, החליט אורפאוס מוכה היגון לרדת אל השאול ולהחזירה משם. הוא חצה את נהר השבועה והזיכרון ונגינתו ריככה את לבם של שדים ודמויות נוראות: כארון שייט הנשמות, קרברוס כלב השמירה התלת ראשי ולבסוף – אדון השאול עצמו. בתמורה, הותר לו לקחת את אשתו בחזרה אל עולם החיים, בתנאי שלא יביט אחורה לעברה בדרכם החוצה מהשאול. הוא לא עמד בתנאי ואורידיקה נמוגה כעשן.

אורפאוס של תיאטרון קליפה הוא אדם רגיל, החי בדירה סטנדרטית עם אשתו החביבה. עם מותה הבלתי צפוי בתאונת דרכים, יוצא אורפאוס למסע תודעתי של אבלות, בתוך הסיפור המיתולוגי.
השאול ויצוריו מתעוררים לחיים בחפצים יומיומיים וברהיטים שסביבו ואורפאוס מפיק צלילים מופלאים מכל דבר שהוא נוגע בו. הוא שוקע בחזיונות מיתיים ובדימויים פנטסטיים ומגיע לסופו הטראגי של המסע, מבלי שעזב את ביתו.
המופע אורפאוס נע בתוך סיפור המעשה תוך שימוש במוסיקה חיה, מחול, עיצוב במה עתיר דמיון, חפצים ובובות וכל זאת ללא מילים.

אם אתם חובבי אומנות בנשמה וממש עכשיו מתעסקים בהכנות לחתונה, ההזמנה לחתונה שלכם חייבת להיות אומנותית ברמה. איך עושים את זה? פשוט, היכנסו ל – invited ועצבו לכם הזמנה ייחודית שעונה בול לטעם שלכם. תיהנו.

הרבה מאד זמן לא יצאתי כה נפעמת ממופע. ב”אורפיאוס של הפרוורים” יש משהו מיוחד ויוצא דופן אבל לא באופן מתאמץ וצעקני, אלא ייחוד שנובע מכנות יצירתית טוטאלית שמבוצעת בכישרון רב. כל חפץ שמונח על הבמה נמצא שם מסיבה מסוימת ויש לו משמעות כי הוא משמש את השחקנים באופנים שונים. מנורת השולחן אשר האירה את שתיית התה המשותפת האחרונה של אורפאוס ואישתו, הופכת במו ידיו של דמיטרי טולפנוב לדמות שטנית. השטיח הופך לכלב תלת ראשי והארונית הקטנה לראש מפלצת. אחד הקטעים היפים במיוחד, לדעתי, היה בתחילת המופע: רכבת של פרחים אדומים, הבולטת מאד על רקע הגוונים האפורים, הלבנים והשחורים של הבמה, נשרכת מאחורי רגלו של אורפאוס ומשמשת ככלי נגינה, וגם כגדר המקיפה אותו ומסמלת את תחילת מסע ההתמודדות עם האובדן. הטרנספורמציות הרבות שעוברים החפצים במופע, הצלילים שמפיקים השחקנים מהם, התנועה הבימתית והסצנות המשלבות את כל המרכיבים הם חוויה אדירה שקשה לפרוט למילים ולתארה. קיימת שליטה מוחלטת בכל מרכיבי המופע: תנועה, חלל, תפאורה, תלבושות, סאונד, תאורה ובימוי לצד יכולות פנומנאליות של דמיטרי טולפנוב.

הזמן שעמד לרשות הקבוצה היה קצר מידי ותקציב ההפקה דל ביותר מאחר שהתכנון המקורי היה לשחזר את המופע ולא להעלות הפקה חדשה לחלוטין אולם העושר האומנותי של מופע והניצול המרבי של כל מרכיב לא מסגירים את קשיי לידתו. בתיאטרון קטן, בפרבריה הדרומיים שלתל אביב, עלה מופע. “אורפאוס של הפרוורים” שמו. צריך לחוות את החוויה העשירה הזאת לפני שהיא יורדת מהבמה.

יצירה, בימוי, עיצוב ומוסיקה: עידית הרמן ודמיטרי טולפנוב, משתתפים: דמיטרי טולפנוב, עידית הרמן
סאונד, נגינה, עיבודים מוסיקליים: יוני טל, עיצוב תאורה: אורי מורג, קונספט ודרמטורגיה: אורית ברגמן
תלבושות: עידית הרמן, ג’ואן ברטו – סטרנה, תפאורה: דמיטרי טולפנוב, תפעול מאחורי הקלעים: גבריאל נויהאוס