סטייל חופשי של רביד לוי

אופנה אורבנית נובעת מתוך תחושת אינדיבידואליזם וכנות רגשית. רביד לוי מסבירה איך מפתחים סגנון אישי ומה
מקורות ההשראה שלה.

סטייל-חופשי3טוקיו, בירתה הכלכלית והתרבותית של יפן, הינה אזור המטרופולין הגדול ביותר בעולם. היא מורכבת מ23 רבעים, 26 ערים, 5 עיירות ו-8 כפרים. מנעד האנשים העשיר והרחב המאכלס אותה היה ועודנו נושא לחקר תרבות. טוקיו מהווה מיקרוקוסמוס לחברה האנושית כולה בגלל שהיא מושכת אוכלוסיות מהגרים שונות מאוד. העיר מורכבת מאזורים בהם האורבניות מורגשת ברמות משתנות. אחת מקהילותיה המסקרנות ויוצאות הדופן, מתרכזת באזור הקרוי: האראג’וקו (Harajuku), שהוכתר כבירת האופנה של העולם בזכות אופנת הרחוב מעוררת ההשראה שבו.
על אף שהוא נחשב לאחד מחלקיה העניים יותר של המדינה, זכהה אראג’וקו לעושר אופנתי שלא יסולא בפז. עם חדירתם של מעצבי אופנה, צלמים ודוגמנים לאזור משנת 1958, התבסס צביונו כאייקון אופנתי והביא לנהירתם של מיליוני תיירים סקרנים ואנשי מפתח מהתחום. גדילתו יצרה תת תרבויות קונספטואליות שהתפלגו בו בהתאם לסגנון הלבוש ואורח החיים שלהם.

“ויז’ואלקיי”, “גוטיק לוליטה” ו-“קוספליירים”, הם רק קמצוץ ממבחר סגנונות האופנה השולטים בהאראג’וקו ומהווים השראה לעולם האופנה העולמי. גווני מטאל עזים, רוכסנים, שלשלאות, שיער בכל צבעי הקשת, תחפושות, כלי בית, שמלות וינטג’- כולם כאחד ועוד רבים, הופכים חלק מאמירה אופנתית בלתי שגרתית בעליל. בהאראג’וקו אין חוקים בכל הנוגע ללבוש, הכל אפשרי והגבול הוא העדרם של גבולות.

את ניכור בדידותם של מיליוני אנשים הנבלעים זה בעד זה בצפיפותם, שוברת הצהרה ויזואלית חריפה המציפה את העיניים. חלק יטענו שזוהי דרכו של הנוער היפני לערער על השמרנות שהיא מסורת אבותיהם, אחרים יזקפו את התופעה להשפעותיהם ההרסניות של ערוצי התקשורת והמדיה ולא מעט יראו במציאות את ניצניה של פריחה אומנותית מקורית ואמיצה שבה אפרוריות השגרה והיומיום נצבעות בגוונים מלאי חיות ומעוררי הערצה.

תופעת אופנת הרחוב האורבנית הזו אינה נחלתה הבלעדית של יפן, אלא מגמה הולכת וגוברת של אמירה אופנתית שנפרשה על תבל כולה. דוגמא אחת מיני רבבות להתפתחות הזו בארצנו היא רביד לוי. רביד בת ה-22, הנלחמת בכדי להתקבל ללימודי האדריכלות, היא חציו של צמד תאומות יפיפיות המתגוררות יחד בראש העין. את רביד זכיתי להכיר עוד בשלבים מוקדמים יותר של התעצבות סגנון הלבוש שלה וצפיתי דרכה בתהליך עשיר של התגבשות, התנסות וחוויה.

“העיסוק שלי בתפירה התחיל בכיתה א’. בפורים היינו תופרים את התחפושות בבית ולא הייתה פעם אחת בה קנינו תחפושת מוכנה. סבתא ואימא שלי תמיד היו עוזרות לי למצוא רעיונות מושקעים ושאפתניים ומוציאות אותם לפועל. עם הזמן ניסיתי להתחיל לעזור ולהתעניין יותר בגזרות ובמידות ובשלב מסוים התחלתי לתפור בעצמי. בגיל מאוחר יותר, התחלתי להכין את האקססוריז והפריטים הנלווים לתחפושות, ומצאתי דרך להכין לעצמי מוצרים שלא אוכל למצוא בחנות.”

אילו תרבויות השפיעו עליך?
“מעצם משיכתי לתרבות היפנית בשלב מוקדם יותר, אני יכולה בוודאות להגיד שהושפעתי מדרכי הלבוש של הנוער ביפן. בין אם מסדרות אנימה (אנימציה יפנית) וההתעסקות שלי בקוספליי בפרט (תחפושות בהשראת סדרות, משחקים וקומיקסים) או מאופנת הרחוב היפנית,הצבעונית, ככלל. בזמנו,לא היה לי מספיק אומץ להסתובב עם כל כך הרבה צבעים. את הביטחון בניתי לאט לאט עם הזמן. אחת ההשראות הגדולות ביותר שהיו לי היא ליידי גאגא. גאגא נתנה לי אומץ להיות מי שאני בתקופה בה היה לי קשה להביע את עצמי. היא נתנה לי את ההשראה להתחיל לעבוד בחומרים פחות קונבנציונליים ויותר מאתגרים. עיצבתי אינספור תלבושות בהשראתה. כולל מספר תחפושות שהיו שחזור כמעט מדויק של תלבושות שהיא לבשה. היא מפתיעה אותי כל פעם מחדש ואני מעריכה אותה מאוד על כל מה שהיא תרמה לי, אישית ורעיונית. היא סיפור אהבה שמספק לי השראה בלתי נדלית.
מהטלוויזיה והאינטרנט אני לוקחת השראות מזדמנות. שמלה שמצאה חן בעיני, רעיון לשרשרת, תלבושת מאיזה סדרה. האינטרנט הוא גן עדן של השראה. שיטוט בבלוגי אופנה, או בפינטרסט (רשת חברתית חדשה) או אפילו בפייסבוק מביא איתו לרוב אינספור תמונות שנותנות לי רעיונות. אך למרות כל ההשראה הזו, אני מנסה לשמור על המקוריות של הלבוש שלי ולא להתאים אותו בהכרח לצו האופנה הנוכחי.”

מהי אופנה עבורך?
“אופנה עבורי היא בעיקר שמחה ודרך לשבור את השגרה. אין סיכוי שאני אלבש באותו שבוע (או שבועיים) את אותו פריט לבוש. אני משתדלת לשמור על מלתחה רעננה ולהכניס פריטים חדשים בתדירות גבוהה יחסית. הבגדים שלי אומרים מי אני. קיבלתי לא מעט תגובות של “רק עלייך זה יראה טוב”, “אם היה לי אומץ גם הייתי הולכת ככה” ועוד. הבגדים בעיניי הם בריחה ממציאות שגרתית, חשוב לי לגוון וליהנות ממה שאני לובשת ומעצמי.”

מהם החומרים שאת עובדת איתם והאם יש לך העדפות מסוימות?
“כשזה מגיע לבדים אין לי העדפות מסוימות. אני מסתובבת בנחלת בנימין וממששת בדים, מחפשת שאריות, קונה בדים שנראים לי טוב ושוברת את הראש בבית. בכל הנוגע לאקססוריז, יצא לי לעבוד עם המון חומרים ואני אוהבת בעיקר פימו, דפישרינקי (פלסטיק מתכווץ), בדים סינטטיים לקישוטים לשיער ופריטי רדי-מייד שונים שעוברים הסבה לאביזרים. יצא לי להשתמש לא מעט בחומרים לא קונבנציונליים בעליל. שמלה שלמה שהוכנה מחמרן (מתכת זהובה מצד אחד וכסופה מהשני) ומבנים לראש מעיסות נייר.”

האם מריבוי התלבושות אבדה הזהות שלך או שמא התגבשה?
“אפשר להגיד בוודאות שהיא התגבשה. הבגדים שלי מביעים אותי במקום בו המילים נכשלות. התלבושות משקפות את הזהות הטבעית שלי בצורה הכי מדויקת. לא משעמם להיות איתי. יש המון גוונים וצדדים לאישיות שלי וזו עוד דרך לבטא אותם. יום אחד אני יכולה ללבוש צבעים מאוד סולידיים ולמחרת להשתולל בתלבושת הכי צבעונית וצעקנית שיש. בערב אני מתהדרת בתלבושת בהשראת ליידי גאגא ואצל סבתא בשבת בצהריים אני בכלל רגועה וקיצית. ריבוי התלבושות הוא תוצר של הזהות שלי ולא להיפך. אני לעולם לא אלבש משהו שלא מוצא חן בעיני במאת האחוזים. אני חייבת להיות שלמה איתו ועם הצורה שאני נראית בו. אני לא זוכרת פעם אחת שקניתי ‘טוטאל לוק’ כפי שהוצג על בובה, או שהתחברתי להצעות ההגשה בחנויות. אני בוחרת את הפריטים שבאמת מדברים אלי ומנסה לשלב אותם במלתחה שלי, גם אם לא בצורה שיועדה לבגד הזה מראש. אני משתדלת להמציא את עצמי מחדש ולא לעקוב אחרי מה אופנתי עכשיו.”

יש לך טיפים ועצות לאנשים שרוצים לחקור אופנה ולהתנסות בה?
“ראיתם פריט מדליק שעורר בכם משהו? תבדקו אותו, תנסו אותו. במקרה הכי גרוע זה לא יראה טוב. שמרו תמונות וחפצים מעניינים כי ההשראה באה ממקומות לא צפויים. אין צורך לחשוש מפריטים שאינם באופנה או שאינם סולידיים מספיק. לא חייבים ללבוש שחור כל הזמן. שחקו עם המלתחה שלכם, עדכנו אותה ונסו להכין בעצמכם. אבל הכי חשוב : עשו זאת בכיף ואהבה, ולא כי אתם חייבים”.