יתומי העיר והמהפכה

התרגום החדש לספרו של דיקנס, “בין שתי ערים”, מתאר את החיים האורבניים בתקופה עתירתאביפן3 מהפכות בה כולם הרגישו יתומים מנותקים מאב ואם.

הרשו לי לקחת אתכם הפעם למסע קסום בציר הזמן, מסע המתאר סיפור מופלא המתרחש בין שתי הערים לונדון ופריז. המחבר הוא צ’רלס דיקנס, אחד מגדולי הסופרים בעולם ואת מרבית יצירותיו ניתן לראות מעובדות לבמה, לטלוויזיה ולקולנוע. כולנו זוכרים את הלהיט הנצחי “אוליבר טוויסט” שזכה להפוך לסרט מצליח ולמחזמר שהועלה בכל הבמות בעולם וגם אצלנו כאן בהפקה ישראלית. “תקוות גדולות” הוסרט כסדרה טלוויזיונית מצליחה בבי.בי.סי הלונדוני וגם הפך לסרט. כמו כן “ניקולס ניקלבי”, “דיויד קופרפילד” ו”רשימות מבית הפיקוויקים” ועוד ספרים נוספים וטובים.

A tale of two cities”” הוא רומן היסטורי-תקופתי המתמקד בשנים שהובילו למהפכה הצרפתית.
תקופה הרת גורל רצופה בפרעות-דמים מסתיימת במשטר טרור של בית היעקובינים. בין שתי הערים המרתקות והקסומות האלה מצייר בפנינו דיקנס ביד אמן מסכת חיים וגורלות של שלוש דמויות מפעימות: שני גברים האוהבים את אותה האישה. תחילת הרומן היא בכליאתו של ד”ר מאנט, אביה של האישה, בכלא הבסטיליה לתקופה ארוכה על לא עוול בכפו ותיאור גורלו.
זהו סיפורם של ש’ארלס דארניי, אריסטוקראט צרפתי רומנטיקן ושל סידני קרטון, עו”ד אנגלי ציניקן.
שניהם אוהבים עד כלות את לוסי מאנט. דמות מרתקת אחרת היא מאדם דפארז’, החשה טינה רבה לכל האריסטוקראטים עלי אדמות.

הסיפור הנוטל אותנו לסירוגין בין לונדון לפריז מתאר במדויק את השחיתות של האצולה הצרפתית ואת יחסה הבלתי אנושי כלפי המעמדות הנמוכים המפרנסים את האריסטוקראטיה. בעיקר הכוונה למעמד האיכרים והאריסים באחוזות ובעלי המלאכה הקטנים שבערים, העמלים מבוקר עד ליל להפיק את המיטב עבור האצולה, כששכרם שלהם כה דל וזעום. ההמון הגדול הזה של כל נפגעי הניצול הוליד אח”כ את המהפכה הצרפתית. והתוצאה? ההמון שהתפרץ בזעמו הצודק ובשם האידאלים הנכונים והליברליזם הטהור של צדק, שוויון וחירות, הפיל את הבסטיליה וקם על אדוניו. אך ראו איזה פלא: שלטון ההמון הפך מושחת ורודני בעצמו.

אם אתם משוגעים על אומנות במיטבה, אין כל ספק כי הזמנת החתונה שלכם חייבת להיות מיוחדת במינה. הזמנות לאירוע מזמינים רק אצל המקצוענים ביותר, כי מגיעה לכם הזמנה מיוחדת ואומנותית כמוכם.

דיקנס גדל בתקופה הויקטוריאנית ונאלץ לעבוד למחייתו עד גיל 15 בבית חרושת לייצור משחות נעליים באנגליה. אביו ומשפחתו מרובת הילדים הושמו בבית סוהר לבעלי חוב כי האב נקלע לקשיים. בגיל 15 שוחררה משפחתו מהמאסר אך דיקנס נאלץ לעבוד עוד כשנה על מנת לתמוך בהם כלכלית, מה שהיווה טראומה גדולה עבורו. הוא ביטא זאת לא פעם בהקדמות לספריו שעסקו ביתומים של התקופה הויקטוריאנית באנגליה ובילדים יתומים ועזובים של צרפת טרם המהפכה הצרפתית ואחריה.

השורות הראשונות של הספר ושורות הסיום שלו נחרתו היטב בדברי ימי העולם של שוחרי הספרות:
“היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים,
היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות,
היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות,
היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים של אפלה”/מובאה בתרגום מרים יחל-וקס.(כנרת זמורה-ביתן2011)

אני קורא כעת את התרגום המלא החדש, ונזכר בעוד שורה מתרגום ישן הלקוחה אף היא מהפתיחה:
“היה זה אביב-התוחלת, היה זה חורף-הייאוש: הכל היה לפנינו, מאום לא היה לפנינו: כולנו הרקענו שחקים, כולנו ירדנו לשאול-תחתיות.”/מובאה בתרגום אברהם בירמן(מ.מזרחי 1987)
כל מי שרגש חמלה אנושית פועם בו, וכל מי שעומק יריעה וסגנון אפי-קלאסי סוחף וייחודי מסקרן אותו – עליו ליטול ספר נדיר זה לידיו.
אסיים בשורת הסיום: “טוב דבר זה שאני עושה מכל דבר שעשיתי עד כה:טובה המנוחה שאני הולך אליה, מכל מנוחה שידעתי עד כה.” /מובאה בתרגום מרים יחיל וקס/איורים מהמקור:ה”ק בראון(כנרת ז.ב)